קטגוריה: ללא קטגוריה

Error: Contact form not found.

תנאי הובלה ומשלוח:
תנאי משלוח ברוב חלקי הארץ, שמן דגים אומגה 3 גליל וויטמין E גליל מסופקים בקירור לבית הלקוח ברכבי הפצה מיוחדים של אומגה גליל.
באזורים מסויימים בארץ – תנאי משלוח מיוחדים כמפורט בתקנון המשלוחים.
אספקה בימים א-ה בטווח השעות 8:00-17:00. עם קבלת מוצרי שמן דגים וויטמין E – יש להכניסם למקרר הביתי עד סיום השימוש.

(קוקריין הינו גוף מקצועי בינלאומי הפועל ללא מטרות רווח ומפיץ סקירות שיטתיות בנושאי רפואה) Cochrane Systematic Review, 15 November 2018. Philippa Middleton, Judith C Gomersall, Jacqueline F Gould, Emily Shepherd, Sjurdur F Olsen, Maria Makrides בראשות הפרופסוריות פיליפה מידלטון ומריה מרקידס ממכון המחקר לרפואה ובריאות האם והילד של דרום אוסטרליה רקע: לידה מוקדמת מוגדרת כלידה לפני שבוע 37 להריון והיא הגורם המוביל למחלות או מוות בחמש השנים הראשונות לחיים. דגים ושמן דגים המכילים אומגה 3 מסוג EPA ו-DHA נמצאו עם קשר להריונות ארוכים יותר ומכאן ההשערה כי תוספי אומגה 3 בהריון עשויים להפחית לידה מוקדמת. עם זאת, נשים הרות רבות אינן אוכלות דגים לעיתים קרובות בשל החשש ממזהמים. (הערת אומגה גליל: מחסור באומגה 3 נפוץ מאוד באוכלוסייה המערבית, במיוחד אצל נשים בהריון ועל אחת כמה וכמה שעברו מספר הריונות, מאחר והעובר מקבל את האומגה 3 על חשבון האם) הנתונים: עדכון זה כולל 70 מחקרים מבוקרים אקראיים (RCT's) וקרוב ל20 אלף נשים. רוב הניסויים השוו בין קבוצת ניסוי של נשים שקיבלו אומגה 3 משמן דגים לנשים שקיבלו פלסבו. בחלק מהמחקרים נכללו נשים עם סיכון מוגבר ללידה מוקדמת. רוב המחקרים בוצעו במדינות בעלות הכנסה מעל הממוצע. הממצאים: לידה מוקדמת (לפני שבוע 37) ולידה מוקדמת מאוד (לפני שבוע 34) הייתה נמוכה יותר בקרב נשים שקיבלו תוספי אומגה 3 (סיכון יחסי של 13.4% לעומת 11.9% ללידה מוקדמת וסיכון יחסי של 4.6% לעומת 2.7% ללידה מוקדמת מאוד) בהשוואה לפלסבו. כמו כן, מתן תוסף אומגה 3 כנראה הגדיל את השכיחות של הריונות המתמשכים עד לשבוע 42 (מ 1.6% ל 2.6%) בהשוואה לנשים שלא קיבלו תוסף, ללא הבדל בצורך לזירוז הלידה. נשים אשר קיבלו אומגה 3 בהריון ילדו פחות תינוקות במשקל לידה נמוך (מתחת ל2.5 ק"ג), והסיכון לתחלואה, אשפוז בטיפול נמרץ או מוות של התינוקות עשוי להיות נמוך יותר כשהאמהות נטלו אומגה 3. נמצאו מעט מאוד הבדלים בהתפתחות העובר ובצמיחה תוך רחמית, בקוגניציה, בראייה, שפה והתנהגות של הנולד.  לא נמצאו הבדלים בתופעות לוואי חמורות ואין מספיק ראיות לקביעת השפעות של אומגה 3 לטווח קצר כגון דיכאון שלאחר לידה. גם לאחר שהחוקרים השמיטו 11 מחקרים שדיווחו כי קיבלו מימון מהתעשייה, לא היה הבדל בתוצאות. מסקנות: מניתוח כל הממצאים נמצא שלידה מוקדמת לפני שבוע 37 ולידה מוקדמת מאוד לפני שבוע 34 הופחתו בנשים אשר צרכו תוסף אומגה 3 במהלך ההריון. תיסוף של אומגה 3 מסוג EPA ו-DHA במהלך ההריון היא דרך יעילה להפחתת שכיחות ללידה מוקדמת, כמו גם למשקל לידה נמוך וסיכון מופחת לתחלואה או מוות של הילוד. מחקרים נוספים המשווים תיסוף אומגה 3 ופלסבו כדי לקבוע סיבתיות ביחס ללידה מוקדמת אינם נדרשים בשלב זה. עם זאת, יש צורך במעקב של ניסויים נוספים כדי להעריך את התוצאות לטווח ארוך יותר עבור האם והילד ולקבוע אם וכיצד התוצאות משתנות לפי סוגים שונים של אומגה 3, תזמון ומינונים, או לפי תכונות נוספות של הנשים. המלצות הארגון: כל אישה בהריון, החל משבוע 12, רצוי שתיקח תוסף אומגה 3 המכיל 500-1000 מ"ג EPA+DHA, ולפחות 500 מ"ג DHA ליום. הערות אומגה גליל: למרות שהמחברים לא מתיחסים להסבר הביולוגי מדוע תיסוף אומגה 3 מאריך את משך ההריון ומונע לידת תינוקות קטנים, ההסבר לכך ברור ממחקרים ומידע קודם: התינוק לוקח מהאם כמויות גדולות של אומגה 3, כמו גם נוטריאנטים אחרים כגון ברזל, מגנזיום ויטמין B12, B9 (פולאט) ועוד. במידה והאם לא צורכת מינון גבוה של נוטריאנטים אלו היא תיקלע למחסור. מחסורים תזונתיים רבים מטופלים על ידי מערכת הבריאות ונשים רבות לוקחות כשגרה בהריון תוספי פולאט, B12 ומגנזיום. במידה ואישה לא מתספת אומגה 3 ונקלעת למחסור נוצרים תהליכים דלקתיים הנובעים מחוסר איזון בין אומגה 3 ל6. במחסור באומגה 3 נוצר הורמון מאומגה 6 בשם פרוסטגלנדין E2 אשר רמה גבוהה שלו בדם האם גורמת לכיווצים מוגברים של הרחם ולסיכון ללידה מוקדמת ואף הפלה. רמה נמוכה של הורמון זה מאפשרת ללידה להתרחש באופן טבעי במועד המתאים לעובר. סכנות נוספות של מחסור באומגה 3 הן קרישיות יתר, דיכאון הריוני ודיכאון לאחר לידה. מסיבות אלו אנו באומגה 3 גליל ממליצים לכל אשה הרה לתסף אומגה 3 טרייה מהמקרר לפני ההריון, במהלך ההריון ובמהלך ההנקה. המלצות מינון לתקופת ההריון ניתן למצוא במחשבון המינונים שלנו בקטגוריה הריון והנקה. אישה אשר רוצה לברר את סטטוס אומגה 3 שלה יכולה להזמין בדיקת אינדקס אומגה 3, מידע אשר עשוי לעזור בהחלטה האם וכמה אומגה 3 לתסף לקראת ובמהלך ההיריון.

מה לאכול

חוברת מתכוני תזונת אומגה

תקציר מתוך פוסט שפורסם ע"י שוש מניקס בקבוצת הפייסבוק "תזונה קטוגנית" בדצמבר 2015 תודה לשוש על האישור לשתף ועל ההשראה לחיים ללא תרופות

30 שנה סוכרתית, 15 שנה מזריקה אינסולין , בשנים האחרונות הגעתי ל-5 זריקות אינסולין ליום וגם זה לא ממש הצליח לאזן את ערכי הסוכר, לחץ דם גבוה – כדור ללחץ דם כבד שומני, נמלול ברגלים….נזקים בעין – ציסטה בתוך העין שטופלה בזריקות לתוך העין. מרגישה כל הזמן מותשת חסרת אנרגיה ולא טוב. עודף משקל גדול (שקלתי 110 ק"ג) תזונה צמחונית 30 שנה (נטורופאתית במקצועי בעבר), הייתי מיואשת, אכלתי "נכון" אבל לא הצלחתי "להגביל את הכמויות שאכלתי", מצבי הלך והדרדר ברמות הסוכר, לחץ הדם והמשקל שעלה ועלה….נזקים שהלכו והתרבו… הרופאים אמרו "סורי, הסוכרת כבר לא תעבור, הגעת מאוחר מידי, במצב קשה מידי, בקיצור אין מה לעשות, תחיי עם זה". 5 חודשים אחרי אני על 0 תרופות, מאוזנת מעל חודש וחצי, ערכי הסוכר יציבים, לפני אוכל אינם עולים על 98, שעה אחרי אוכל אינם עולים על 120, ותוך 3 שעות חוזרים ל- בין 80 – 90. לחץ דם מאוזן, הנמלול ברגליים עבר, הכבד החלים והפסיק להיות שומני, קיטוזיס עמוק ויציב רמת הקיטונים לא יורדת מ-1.8. הציסטה בעין עברה לתדהמת הרופא שבדק אותי בבי"ח, הוא אמר לי שלא נתקל בדבר כזה, הוא לא יודע מה אני עושה אבל שאמשיך לעשות את מה שאני עושה. בבדיקה האחרונה בבי"ח גם הכירורג ששיתפתי אותו אמר "תמשיכי זו הדרך הנכונה". ירדתי עוד 15 קילו ב-5 חודשים האלה, העור שלי נראה טוב מאי פעם למרות שהורדתי 45 ק"ג ואני בת 63 (חשוב לנשים חה חה חה) , הכי חשוב- קל לי לשמור על התזונה הזאת, אני כל הזמן שבעה, מלאת אנרגיה ומרגישה בשמיים.

רוצים לדעת מה הציל את שוש? המשיכו לקרוא…

אומגה 3 גליל- הצעת הגשה:

פרק בסדרה של BBC  בשם Get Smart על הילד אליוט שהתקשה לזכור… 6 כמוסות של שמן דגים שיפרו את מצבו מן הקצה אל הקצה. סרט יפה שמסכם בחמש דקות איך ומדוע משפיע שמן דגים על קשב וריכוז (הסיפור על אליוט מתחיל בדקה 1.20)

באביב האוויר מלא באלרגנים כמו פריחות צמחים (או שערות חתול, קרדית אבק הבית וסתם אבק) ואנשים רבים סובלים מתגובות אלרגיות לסביבה הזו. חשוב להבין: כל תגובה אלרגית בגוף נובעת מהתקפה של גורם חיצוני, אלרגן, על אחד מתאי הגוף הבא במגע עם הסביבה. תאי הגוף הבאים במגע עם הסביבה הם: העור דרכי הנשימה העיניים המעיים ובמידה מוגבלת גם דרכי השתן, ביחוד אצל נשים שליחי מערכת החיסון מי שמגן על תאים אלה מפני אלרגנים היא המערכת האלרגית, שהיא למעשה חלק ממערכת החיסון. התגובה החיסונית של הגוף תפקידה לבלוע לפרק ולסלק את האלרגן וכל תא שכבר נפגע על ידו. את התגובה החיסונית מפעילה סדרה של תאים והורמונים, המופעלים ע"י שני ברנשים עם שמות אנגלוסקסים: חומצה ארכידונית ממשפחת האומגה 6 או בקיצור AA חומצה איקוספנטנואית ממשפחת האומגה 3 או בקיצור EPA הכל יחסים EPA ו-  AA  הן שתי חומצות שומן שגרות דרך קבע במעטפת התא, והן מתעוררות ראשונות ברגע שיש מתקפת אלרגן. כאשר תא נתקל באלרגן, EPA ו AA לא מאבדות זמן, ומתנתקות ממעטפת התא בדרכן למערכת החיסון. אלא מה? כל אחת מהן יוצאת בגדוד של מולקולות. גודל הגדוד שמשקיעה כל אחת בשביל השליחות הזו, תלוי בנפח שהיא תופסת במעטפת התא. אם יש במעטפת התא יותר AA – יצא גדוד גדול יותר של AA. אם יש יותר EPA יצא גדוד גדול יותר של EPA. ואם שווה שבשווה אז שווה בשווה. הכל עניין של יחסים. גם EPA ו גם AA הן חומצות שומן שאנחנו מקבלים ישירות מהמזון, לפי הכמות שאנחנו אוכלים מכל אחת. הדרמה ולמה זה מעניין אותנו מה עושים כל השליחים האלה ומאיפה הם מגיעים? או, שאלתם שאלה טובה: ראשית, גם AA וגם EPA מגיעות לגופנו מהאוכל. עוד מעט נפרט מאיזה אוכל. שנית, AA היא חומצה היסטרית, וגדוד של הרבה מולקולות היסטריות מפעיל סירנה חזקה למערכת החיסון וגורם לה להתנהג בפראות ובחוסר שיקול דעת שיפגע גם בתאים תמימים. מעל פני השטח זה ייראה כמו נזלת בלתי פוסקת, גרד ופריחה חריפות בעור, אטופיק דרמטיטיס, קדחת השחת ואף אסתמה. לעומתה, EPA היא חומצה שקולה ומתונה. היא מבינה שהאלרגן הזה לא יהרוג אותנו כל כך מהר. יש לסלקו, אבל בחוכמה ובלי לפגוע במערכות אחרות בגוף. היא שולחת גדוד של מולקולות חכמות ושקולות שמודיעות למערכת החיסון להתרכז במשימה של סילוק האלרגן, אבל לא לצאת מלחמה כוללת. תרופות מה עושה הרפואה הקונבנציונלית במקרים של מתקפת AA היסטרית? נותנת תרופה כמו סטרואידים או אנטי-היסטמינים שתרדים את יקי לשינה עמוקה ותמנע את הוצאת המבצע לפועל. הבעיה היא ששתי התרופות הללו הן בעלות תופעות לוואי ומחייבות שימוש כרוני שהנזק שלו הולך ומצטבר. שימוש ממושך בסטרואידים מדכא את המערכת החיסונית כל כך שהוא חושף את הגוף למחלות בקטריאליות ונגיפיות. מזון מה הפתרון השקול והשלם יותר לדעתי? לגרום ל AA להיות במיעוט לעומת EPA, ולנוח בשקט בידיעה שיש מי ששומר עלינו בתבונה. במצב כזה חשיפה לאלרגן תסתיים בהתעטשות או שיעול, בירידה של דמעות או דלקת מקומית בעור סביב הקוץ שנתקע בו. קצת לא נעים, אבל לא נורא. ולא יצאנו למלחמת חורמה שגובה מחיר כבד. מסקנות א. על אף המסקנה המתבקשת כביכול, נסיון להקטין את כמות ה AA ההיסטרית בתאים מבלי להגביר את כמות ה EPA לא יצלח. מדוע? AA  הינה חיונית לתפקוד התא ויש לה תפקידים נוספים. בלעדיה אנו נמות. היא גם מצויה בכל המזון שאנו אוכלים כמעט ללא הגבלה. ולכן, הדרך היחידה לשפר את היחס בין AA ל EPA במעטפת התא היא להעלות את רמת ה EPA בתא. ב. אך שימו לב, לא יעזור לאכול רק EPA כדי למלא את התאים, כי היא לא תעבוד בלי כמות מספיקה של DHA שזה מרכיב נוסף של אומגה 3. המלצות יופי, התרגשנו מהדרמה ופחות או יותר הבנו, אבל מה בתכל'ס? תכל'ס EPA ו DHA ביחס מומלץ אפשר לאכול דרך שמן של דגים. אז או שתגבירו את אכילת הדגים שלכם, בעיקר דגים קטנים מהים הפתוח, או שתלכו על תוסף תזונה (במקרה יש אצלנו אחד כזה, כמו שאתם מתארים לעצמכם). המלצות לגבי התוסף חלקכם בוודאי כבר מכירים: 1. דאגו שהשמן שאתם לוקחים יכיל פי 2 EPA מ DHA (אבל שיכיל את שתיהן) 2. דאגו לצרוך כמות שמן דגים מספיק גדולה שתגבר על כמות האומגה 6 (AA) שאתם אוכלים במזון. איך תדעו כמה זה מספיק? תוכלו לקבל אינדקיציה דרך מחשבון המינונים שלנו. 3. דאגו לצרוך שמן דגים שאוחסן בקירור! זה ממש חשוב אבל נושא למאמר אחר. רוצים לדעת כבר עכשיו? השאירו שאלה בתחתית הדף ונענה. אז שיהיה אביב שמח ונעים לכולנו

מאמר המסכם את עקרונות תזונת אומגה של ארטמיס סימופולוס- נביאת האומגה 3: הסבר מקיף על סוגי השומן במזון ותפקידם הביולוגי, השומן- אב המזון המוזנח, עקרונות תזונת אומגה ומבוא לערכם התזונתי של השומנים. ישנם מושגים בתוך המאמר הדורשים ידע בסיסי בכימיה או ביולוגיה תורגם ונכתב ע"י גיא בן צבי לבקשת הקהל: להורדת המאמר המקורי (בפורמט PDF) לחץ כאן: תזונת אומגה (גרסה מעודכנת אפריל 2017)

  לכל הפוסטים בנושא תזונת אומגה >> לרשימת מזונות מומלצים >> הספר "תזונת אומגה" של סימופולוס (לחץ על התמונה):

הקשר בין תזונה והפרעות קשב וריכוז: השפעה חיובית מובהקת לתיסוף אומגה 3 ולמניעת חומרי טעם וריח וצבעי מאכל מלאכותיים על חוסר קשב וריכוז ובעיות התנהגות קשורות. הסקירה כוללת מחקרים אחרונים על שימוש בתוספי מזון כגון אומגה 3 והשפעות של צבעי מאכל ורעלנים נוספים. למאמר המלא לחץ כאן

Nutritional and dietary influences on attention deficit hyperactivity disorder Natalie Sinn Nutrition Reviews® Vol. 66(10):558–568 565

CONCLUSION Research to date indicates that nutrition and diet may have a role in the hyperactivity and concentration/ attention problems associated withADHD in children. In children with suboptimal levels of iron, zinc, and magnesium, there is some support for improvements being achieved with supplementation of these nutrients. There are also indications that supplementation with Pycnogenol might assist with symptoms. However, more wellcontrolled clinical trials are required.

The strongest support so far is for omega-3 PUFA and behavioral reactions to food colorings. Research still needs to determine optimal levels of these nutrients for this group of children andmarkers of food sensitivity (currently requiring timeintensive dietary challenges) in order to inform clinical practice in the identification of potential deficiencies and/or behavioral food reactions. Suggestions that these children often react to inhaled environmental substances such as petrol fumes, perfumes, fly sprays, and felt pens, also require further investigation.86 There are clearly multiple influences on ADHD, including genetic and environmental (parental, social) factors.Whether these constitute different groups of children or whether there is a common underlying component to some or all of these remains to be determined.

A recent study found lower omega-3 PUFA levels in 35 young adults with ADHD than in 112 controls, but levels of iron, zinc, magnesium, or vitamin B6 were not reduced.91 However, since zinc is required for the metabolism of other nutrients, zinc deficiencies may contribute to suboptimal levels of nutrients such as omega-3 PUFA. In addition, a genetic problem with enzyme production or absorption of nutrients may predispose children to nutrient deficiencies and/or excessive oxidation, thus contributing concurrently to food sensitivities.

Adverse genetic, environmental, and nutritional conditions may exacerbate psychosocial factors (e.g., it is easier to parent a child with an easygoing, undemanding personality). In order to provide optimal treatment for these children, all of these possibilities need to be explored in multidisciplinary, multimodal, research models that take all potential factors into consideration.

מה מומלץ לאכול ובמה להפחית כדי לשמור על בשמירה על בריאות טובה והתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז, תסמונת טורט וכדומה, לשמור על בריאות הלב ועוד. לרשימת התסמינים בהם ניתן להיעזר באמצעות אומגה 3 ותזונת אומגה ראו מינון אומגה 3 והמלצות שימוש    

להמלצות שימוש ומחשבון מינונים

צמחונות האם מסוכנת לעובר, לתינוק ולילד הבוגר! זו בעיני הסנסציה הכי גדולה שעלתה בכנס לחקר השומנים בשוודיה ISSFAL 2014- מחקר חדש גילה קשר מובהק בין צמחונות האם להפרעות נפשיות בגיל ההתבגרות. ד"ר Joseph Hibbeln הציג את ממצאיו בכנס. להלן השקפים שצילמתי בהרצאתו. המחקר המלא טרם יצא לפרסום, ביקשתי העתק וברגע שאקבל אעלה כאן באתר. תרגום ומסקנות: גיא בן צבי, אומגה 3 גליל

שקף ראשון- גרף הסיכון להתמכרות לאלכוהול כתלות בתזונת האם בהריון

השקף הראשון מציג את גרף הסיכון להתמכרות לאלכוהול בגיל 15 לעומת תזונת האם בעת ההיריון. ניתן לראות שהסיכון להתמכרות לאלכוהול יורד ככל שהאם אוכלת יותר בשר בהריון, ועולה ככל שהאם אוכלת יותר סויה בהריון. לעומת זאת לכמות הדגים, ירקות ופרות אין כל השפעה. איך קוראים את הגרף? ציר ה X מראה מספר סוגי מזון שהאמהות אכלו בהריון. ציר ה Y הנו הסיכון של הילד להיות אלכוהוליסט, המבוטא ב Odds Ratio שזה בעצם "סיכון מנורמל": 1 אומר שאין סיכון יחסי, 0.5 אומר שהסיכון הנו 50%, כלומר נמוך יותר, 1.5 אומר שהסיכון 50%, כלומר יותר גבוה. רואים שאכילת בשר מורידה את הסיכון ואכילת סויה מעלה את הסיכון. אכילת דגים, לא משנה את הסיכון בצורה מובהקת (אבל זה לא אומר מה ההשפעה של אומגה 3 כי לא יודעים איזה דגים וכמה).

השקף השני מסכם את הממצאים: תזונת האם בהריון והסיכון להתמכרות לחומרים ממכרים בגיל 15 אצל הצאצא. אכילת בשר נמצאה בכמות גדולה נמצאה מגינה מפני התמכרות לאלכוהול, קנאביס וטבק (בשקף הקודם רואים רק אלכוהול כי זה מה שהספקתי לצלם בהרצאה). כמות הדגים, ירקות ופרות לא נמצאה קשורה לחומרים אלה. תזונה צמחונית של האם נמצאה קשורה להתמכרות לאלכוהול, קנאביס וטבק. אכילה מוגברת של קטניות* וסויה נמצאה קשורה סיכון מוגבר להתמכרויות לחומרים אלה. *גיא: בשקף השני הבלין כותב שגם קטניות Pulses מעלות את הסיכון אך לדעתי זו טעות, וההצרה הזו לגבי קטניות לדעתי לא מוצדקת בגרף המוצג בשקף הראשון. המשפט הסנסציוני בעיני שבו השתמש ד"ר Joseph Hibbeln הוא שצמחונות הנה גורם סיכון משמעותי, אכילת סויה היא גורם סיכון ואילו אכילת בשר מגינה מפני הפרעות נפשיות אלו. גיא, יולי 2014 קריאה נוספת: טבעוני ובריא האם זה אפשרי? ולמי?

במרץ האחרון החלו לצוץ מאמרים ברשת שטענו שלבני 50 ומעלה דיאטה עתירת חלבונים מהחי היא מזיקה כמו עישון, וזאת על פי מחקר שהתפרסם במגזין cell metabolism. זואי הרקומב, תזואית קלינית מוסמכת המקדישה את עבודתה לחקר האוביזם (השמנת יתר), מסבירה בצורה הומוריסטית אך משכנעת מדוע תוצאות המחקר אינן אמינות ומדוע המסקנה והכותרות בעיתונים- שגויות. תרגום ותקציר ע"י אומגה 3 גליל | אפריל 2014 | למאמר המקורי באתר של זואי הרקומב המחקר בדק נתונים מתוך מאגר בריאות הציבור האמריקאי, על בני 50 ומעלה (גיל 65 בממוצע). המעקב אחר הנחקרים בוצע במשך 18 שנים. הנחקרים חולקו לשלוש קבוצות לא שוות בגודלן לפי אחוז צריכת החלבון מן החי בעיקר, מתוך סך הקלוריות היומיות. צריכת חלבון גבוהה, בינונית ונמוכה. ביקורת על המחקר: שיטת המחקר: שימוש בקבוצות השוואה שאינן שוות מספרית גורם להערכת סיכונים בלתי אמינה. מסקנות החוקרים: נמצא קשר חלש מאוד בין צריכת חלבון מהחי לבין תמותה מסכרת, ולא נמצא שום קשר לתחומי בריאות אחרים. לעומת זאת נמצא דווקא שאכילת מעט מדי חלבון מן החי קשורה לתמותה מסרטן. לאחר שלא מצאו כל קשר בין צריכה גבוהה של חלבון מן החי לבין תמותה מכל סוג שהוא, הם החליטו לחלק את הקבוצות לגילאי 50-65 ולגילאי 65 ומעלה, ומצאו כי הגורם לתמותה מסרטן אצל בני 50 עד 65 הוא חלבון מן החי. מעניין שבקבוצת הנבדקים בגילאי 65 ומעלה התוצאה היא הפוכה, כך שרמה גבוהה של חלבון מן החי נמצאה כמגנה מפני תמותה מסרטן. מסקנה פשוט לא הגיונית. לכן, טוענת זואי הרקומב, נראה שהסיבה לפרסום המחקר ומסקנות החוקרים היא פשוט לשם השגת כותרת בעיתון… טעויות נפוצות במחקרים: א) קשר אינו סיבה (זה שראינו מקרים של שירה באמבטיה, אין זה אומר שאמבטיה גורמת לשירה יותר מאשר שירה גורמת לכניסה לאמבטיה). ב) סיכון יחסי הוא מדד לא טוב כאשר ניתן לדווח על סיכון אבסולוטי (אתם יכולים להכפיל את הסיכויים שלכם לזכות בלוטו ע"י קניית שני כרטיסים. הסיכוי היחסי שלכם הוכפל גם הוא. הסיכוי האבסולוטי שלכם היה 1 ל 14 מיליון ועכשיו הוא 2 ל 14 מיליון. אתם עדיין לא עומדים לזכות בלוטו!). למחקר הזה היו מספרי סיכון אבסולוטיים והוא היה צריך לפרסם אותם. 4 מקרי מוות לעומת 2 מקרי מוות מתוך 1000 איש, הוא באמת סיכון כפול אך זניח מבחינה מספרית אבסולוטית. ניגוד עניינים: החוקר הראשי הוא בעל אינטרס בחברה לייצור תוסף חלבון על בסיס צמחי. החוקרים טענו כי הם השוו חלבון מן הצומח לחלבון מן החי, ורק לאחר להטוטים שונים כגון הפרדת קבוצות הגילאים, הגיעו למסקנה שחלבון מן החי הוא מזיק. יתר על כן, יש לקחת בחשבון חלבון מן החי באיכות גבוהה לעומת חלבון שמקורו ב"ג'אנק פוד" כמו המבורגר עם קטשופ ולחמניות, מה שלא נעשה במחקר הזה. עכברים הם לא בני אדם: החוקרים ניסו להסביר את התוצאות באמצעות עכברים. הם ערכו ניסוי בעכברים שהשתילו בהם תאים קרצינוגניים של מלנומה ובדקו איך הסרטן התפתח במשך 39 ימים בעוד העכברים הוזנו בתזונה עם הרבה חלבון לעומת מעט חלבון. כבר כעבור 25 ימים נמצאו גידולים סרטניים אצל 100 אחוזים מהעכברים שאכלו הרבה חלבון ואצל 90 אחוזים מהעכברים שאכלו מעט חלבון. מחקר כזה יכול לשמש לכותרת כזו בלבד: "עכברים זכרים שהשתילו בהם תאים סרטניים חלו בסרטן", אך השתמשו בו כדי להסביר תוצאות של מחקר על בני אדם. בנוסף, החוקרים לא מצאו שום שוני משמעותי כאשר נתנו לעכברים חלבון מן החי לעומת חלבון מן הצומח. כך שהתוצאות אינן יכולות להצדיק את הכותרות שמגנות אכילת בשר או גבינה, או לחילופין להצדיק נטילת תוסף חלבון מן הצומח. מה המסקנה המתבקשת? בני אדם אינם זקוקים לכל כך הרבה חלבון. ככלל אצבע אנו זקוקים לכ 1 גרם חלבן לכל 1 ק"ג גוף. מפתחי גוף ונשים בהריון צריכים קצת יותר, אבל לא כל כך הרבה. יש לומר, לחלבון יש יתרון מטבולי על פני פחמימות ושומן ולכן יכול לעזור בהורדת משקל. על כן יותר מ 1 גרם לק"ג גוף איננו בעיה, כל זמן שהחלבון מגיע מאוכל אמתי ולא משייקים סינטטיים. חלבון קיים כמעט בכל מזון המצוי בטבע (היוצאים מן הכלל היחידים הם שמנים וסוכר, והם לא ממש אוכל). הטבע מספק שילובי שומן/חלבון- בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב- ושילוב פחמימות/חלבון- גרעינים, קטניות, פירות, ירוקת. נדיר שמזונות מכילים שומן/חלבון ופחמימות בכמות טובה (אגוזים וזרעים הם יוצאי דופן). למה שהטבע ישים חלבון בכל מזון אם הוא כה מזיק לנו? המחקר המדובר ערך תצפית מעניינת וזה הכל. הוא לא סיפק הסבר מתקבל על הדעת. ובאשר להשוואה לעישון- זה להטוט ליצירת כותרת בעיתון- שאינו ראוי לחוקרים שרוצים שיתייחסו אליהם ברצינות. עישון מהווה סיכון במספרים אבסולוטיים שהמחקר הנוכחי לא הביא. האם כדאי לכם להפסיק לאכול בשר או מוצרי חלב בעקבות המחקר? לא, אלא אם כן אתם רוצים למנוע מעצמכם שומנים חיוניים, חלבון וכמויות יקרות ערך של ויטמינים ומינרלים. חוק הזהב התזונתי נשאר כפי שהיה וזהו זה- אכלו מזון אמתי! כלומר- בשר, ביצים ומוצרי חלב מחיות שגדלו במרעה, דגים, אגוזים וזרעים, ירוקת ופירות בעונתם. תיהנו מדגנים מלאים ועמילן רק אם אתם במשקל נורמלי, ותגבילו אם לא. יין אדום ושוקולד מריר, ומה עוד אדם (או עכבר) יכול לרצות?

טבעוני ובריא- האם זה אפשרי? למי ומדוע? רובנו רצינו או ניסינו פעם להיות טבעונים ובריאים. מדוע רובנו נכשלים ורק חלקנו מצליחים? עניין המצגת אינו דיון מוסרי כזה או אחר אלא דיון מדעי על גוף האדם. תקציר: המצגת לקוחה מתוך הרצאה למטפלים נטורופתים, ומנסה להסביר מדוע רק אנשים מעטים מצליחים להיות גם בריאים וגם טבעונים. המצגת מסבירה כי ישנם שני מרכיבי תזונה אשר קשה לבני אדם לסנטז מצמחים: חומצות אמינו מכילות גופרית וחומצות שומן אומגה 3. כמו כן מוסבר במצגת כי היכולת לסנטז מצמחים את חומצות האמינו ואת חומצות האומגה 3 הרלוונטיות, תלויה בגורמים גנטיים וסביבתיים ביחד, וכי לא ניתן לדעת מראש האם אדם נתון יהיה שייך לקבוצת המיעוט המסוגלת להיות גם טבעונית וגם בריאה. המצגת מביאה מספר מחקרים המוכיחים את הטענה כי טבעונות הינה תלוית גורמים גנטיים ותזונתיים, ולסיכום טוענת כי רק אנשים מעטים מכילים את כל הגורמים הגנטיים והתזונתיים הדרושים לתפקוד בריא וטבעוני. הערה נוספת של גיא: אדם המתחיל להיות טבעוני במצב בריאות תקין לאחר שצרך מזון מהחי במשך כל חייו, ינצל את מלאי האומגה 3 ומלאי חומצות האמינו בגופו במשך חודשים רבים ולעיתים אף שנים. נזקי הטבעונות יופיעו בהדרגה, ולכן לכאורה בחודשים הראשונים האדם עשוי להרגיש טוב, גם מבחינה מוסרית (אני לא אוכל בעלי חיים) וגם מבחנה גופנית. יחד עם זאת, התחלה של תופעות הקשורות במחסור באומגה 3 או טאורין וגלותתיון לאחר מספר חודשים, עשויה להצביע על חוסר התאמתו של אותו אדם לתזונה טבעונית. ישנן מספר פשרות סבירות בדרך שבין אכילת בשר מלאה לטבעונות מלאה: 1. הפשרה החשובה ביותר לדעתי היא צריכת שמן דגים. פעולה פשוטה זו, ברמה של כ 3 גרם ביום, תמנע לחלוטין את נזקי המחסור באומגה 3, בתנאי שתתחיל מספיק מוקדם מרגע היווצרות המחסור. במידה ופעולה זו נדחית והאדם כבר חולה, מומלץ לצרוך מינון גבוה יותר (ראה המלצות מינון באתר אומגה 3 גליל). 2. הפשרה השנייה בחשיבותה לדעתי היא צריכת ביצים, המכילות את הריכוז הגבוה ביותר של חומצות אמינו גפרתיות ציסטאין ומתיונין. בנוסף לכך, ביצים מכילות מגוון רחב של חומרי גלם שגופנו זקוק להם כמו כולסטרול, שומן רווי, חלבון, ויטמינים רבים ועוד. 3. הפשרה השלישית בחשיבותה היא צריכת דגים, לא כל כך בשביל האומגה 3 (שכבר קיבלנו בפשרה הראשונה) אלא בשביל החלבון. אני מאד ממליץ לכל טבעוני או צמחוני שיכול להתפשר לצרוך שמן דגים וביצים. גיא להורדת המצגת לחץ כאן

שומן רווי הוא לא העניין בואו ננפץ את המיתוס על תפקידו במחלות לב אסים מלהוטרה, מומחה לקרדיולוגיה התערבותית, ביה"ח האוניברסיטאי קרוידון, לונדון המאמר סוקר מחקרים חדשים בנושא שומן רווי וכולסטרול, ומה טוב בהם. תקציר ותרגום ע"י אומגה 3 גליל למאמר המקורי > מדענים בכל העולם מקבלים את העובדה ששומן טראנס- הנמצא במזון מהיר, מאפים וממרחי מרגרינה- מגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם ע"י תהליך דלקתי. אבל "שומן רווי" הוא סיפור אחר. המנטרה שחייבים להפחית שומן רווי כדי להפחית סיכון למחלות לב וכלי דם, היתה קו מנחה שולט בעצות התזונתיות במשך כמעט ארבעה עשורים. יחד עם זאת, ממצאים מדעיים מראים, באופן פרדוקסלי, שעצה זו דווקא מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי. יתרה מכך, האובססיה הממשלתית עם רמות כולסטרול, שהובילה למתן יתר של סטטינים למיליוני אנשים, הסיחה את דעתנו מגורם הסיכון המקומם של "דלקת עורקים כתוצאה משומנים בדם" (גיא: כוונת הכותב היא שגורם הסיכון הזה- שומן גבוה הוא מומצא, כלומר לא אמיתי). שמו של השומן הרווי הוכפש מאז מחקר "שבע המדינות" הידוע של אנסל קיס, בשנות ה 70 של המאה הקודמת. מחקר זה הסיק כי קיים מתאם בין היארעות התקפי לב לבין ריכוז הכולסטרול הכללי, בהשוואה לכמות היחסית של צריכת אנרגיה שמקורה בשומן רווי. אבל "מתאם אינו סיבתיות" (correlation is not causation). ואף על פי כן ייעצו לנו להפחית את צריכת השומן הכללית לכדי 30% מסך מקורות האנרגיה, ושומן רווי לכדי 10%. האספקט של אכילת שומן רווי שנחשב לבעל ההשפעה הגדולה ביותר על סיכון קרדיווסקולרי, הוא עלייה בריכוז כולסטרול ה LDL (low density lipoprotein). ועדיין, הורדת ה LDL ע"י הורדת שומן רווי כנראה גורם להורדת חלקיקי LDL מסוג A שהם בינוניים-גדולים, בעוד דווקא החלקיקים הקטנים יותר (סוג B, המגיב לצריכת פחמימות) הם שמעורבים במחלות לב וכלי דם. אכן, מחקרים חדשים מגלים כי בניגוד למיתוס הנפוץ, שומן רווי דווקא מגן על בריאות הלב וכלי הדם, ויש חשיבות למקור השומן הרווי. מוצרי חלב, בנוסף לתכולת השומן הרווי, מכילים רכיבים נוספים המגנים על בריאות הלב ומונעים סכרת למשל. בשר אדום הוא עוד מקור עיקרי לשומן רווי. אכילה של בשר מעובד והמנעת מבשר אדום, דווקא נקשרת למחלות לב ולסכרת, ככל הנראה כתוצאה מהחומרים המשמרים. לשומן יצא שם רע בשל תכולת האנרגיה הגבוהה שלו לכל גרם, לעומת חלבון או פחמימות. אולם, מחקרים שהשוו שילובים דיאטטים שונים מצאו שהגוף מעבד חומרים שונים בדרכים שונות. עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת גילו מחקרים כי אכילת שומן גורמת להרזיה. מסקנת החוקרים היתה כי שילוב מרכיבי התזונה עולה בחשיבותו על כמות הקלוריות. תאוריית ה"קלוריה אינה קלוריה" קיבלה לאחרונה תימוכין חדשים במחקר שהראה שדיאטה דלת שומן הביאה לירידה בהוצאת אנרגיה, מבנה שומנים לא בריא ועליה בתנגודת אינסולין, בהשוואה לדיאטה דלת פחמימות ואינדקס גליקמי נמוך. בשלושים השנים האחרונות בארה"ב הכמות היחסית של צריכת שומן מכלל התזונה צנחה ב 30-40 אחוזים (למרות שהכמות המוחלטת של שומן נשארה אותו דבר), בעוד השמנת היתר מרקיעה שחקים. סיבה אחת: כשמוציאים מהאוכל את השומן, הטעם שלנו נהיה גרוע. תעשיית המזון פיצתה על כך בתוספת סוכר לאוכל. הממצאים המדעיים מצטברים לגבי כך שסוכר הוא גורם עצמאי לתסמונת המטבולית (צירוף של יתר לחץ דם, סוכר גבוה, רמות גבוהות של טריגליצרידים, כולסטרול HDL נמוך והתרחבות היקף המתניים). בדורות קודמים מחלות לב וכלי דם היו נדירות. כיום שני שליש מהאוכלוסיה המאושפזים בבתי חולים בשל איבחון זיהום לבבי חמור, בעצם סובלים מהתסמונת המטבולית- אך 75% מהם בעלי רמת כולסטרול כללי נורמלית לחלוטין. אולי זה מפני שרמת הכולסטרול הכללי אינה באמת הבעיה? מחקר הלב של פרמינגהם קבע שכולסטרול כללי הוא הגורם למחלת עורקים כלילית, מה שהפך סטטינים לתרופה השניה הנרשמת ביותר בארה"ב ולתעשייה עולמית של ביליוני דולרים. כיום בבריטנה 8 מיליון איש לוקחים סטטינים, זו עליה לעומת 5 מיליון לפני 10 שנים. עם 60 מיליון מרשמי סטטינים בשנה, קשה להראות איזשהו אפקט נוסף של סטטינים על הפחתת מוות על רקע קרדיווסקולרי לעומת הירידה בשכיחות המעשנים וצינתורים. למרות האמונה שכולסטרול הוא גורם עיקרי להיצרות עורקים, מספר מחקרי אוכלוסיה עצמאיים על מבוגרים בריאים הראו שכולסטרול כללי נמוך קשור במוות קרדיווסקולרי ומוות לא לבבי, מה שמצביע על כך שכולסטרול כללי גבוה אינו גורם למחלות לב באוכלוסיה בריאה. מחקר עדכני באוכלוסיית אמת של 150,000 פציינטים שלקחו סטטינים הראה תופעות לוואי "בלתי מתקבלות על הדעת"- כולל מיאלגיה, מעי רגיז, הפרעות שינה וזיכרון ואין אונות- אצל 20% מהמשתתפים, שהסתיימו בהפסקת השימוש בתרופה. ממצאים אלה אינם מתיישבים עם מחקרי הסטטינים הגדולים שדיווחו על תופעת לוואי של פגיעה וכאבים בשרירים אצל 1 מכל 10,000 בלבד. מחקר-על שמומן ע"י התעשייה דיווח שבקבוצת סיכון נמוך של בני 60-70 הלוקחים סטטינים המספר-מצריך-טיפול (NNT=number needed to trea) על מנת למנוע ארוע לבבי בשנה אחת היה 345. הבסיס הראייתי החזק ביותר לצריכת סטטינים הוא לצורך מניעה משנית, כאשר כל הפציינטים אחרי התקף לב מקבלים מרשם למינון הטיפולי המקסימלי ללא קשר לרמת הכולסטרול הכללי, בגלל האפקט האנטי-דלקתי או הגנטי של הסטטינים. בקבוצה זו ה NNT הוא 83 למיתה אחרי 5 שנים. אין זה אומר שכל פציינט מרוויח מעט מהסטטינים, אלא ש 82 פציינטים לא ירוויחו שום יתרון תסמיני מהשימוש בסטטינים. העובדה ששום תרופה מפחיתת כולסטרול אחרת לא הראתה יתרון במונחים של תמותה תומכת בהיפותזה שהיתרונות של סטטינים הם נפרדים מיתרונותיהם בהפחתת כולסטרול. אימוץ תזונה ים תיכונית אחרי התקף לב הוא כמעט פי 3 יותר עוצמתי בהפחתת מקרי מוות מאשר שימוש בסטטינים. מחקר מבוקר שפורסם לאחרונה נעצר בתחילתו אחרי שהראה שבאנשים בסיכון גבוה התזונה הים תיכונית השיגה שיפור ב 30% יותר לעומת תזונה דלת שומן, במונחים של ארועים קרדיווסקולרים. טיפול תרופתי יכול לשכך את התסמינים אך אינו יכול להחליף את ענף הפתופיזיולוגיה. רופאים צריכים לאמץ מניעה בנוסף לטיפול. השיפורים הגדולים ביותר בתחלואה ותמותה לא היו תודות לאחריות אישית אלא תודות לבריאות הציבור. זה הזמן לעצור את המיתוס על תפקידו של שומן רווי במחלות לב ולהחזיר אחורה את נזקיה של עצה תזונתית שגרמה להשמנת יתר. (הדגשה שלנו).  

תזונת פליאו- מה טוב בה ומה פחות טוב, ומה דומה ושונה בינה לבין תזונת אומגה הסברים והשוואות על בסיס סיכומו של דר' מרקולה, אשר תוכנית התזונה שלו דומה מאוד לתזונת אומגה ומהווה השראה רבה להמלצות תזונת אומגה: פליאו: טוב ולא טוב בלאכול כמו איש מערות מאת דר' מרקולה, ינואר 2014 תקציר, תרגום ופרשנות ע"י אומגה 3 גליל (גיא בן צבי) למאמר המלא באתר של דר' מרקולה > תזונת פליאו היא אחת הדיאטות ה"חמות" ביותר המסתובבות כיום. עם סלבס ואפילו מסעדות יוקרה שעוקבים אחרי עקרונות הפליאו. יש שיאמרו אפילו שפליאו הפך למיינסטרים. ככל שתפוצת התזונה הזו גדלה כך גם יותר ויותר נשמעים הקולות התומכים בה… וגם המבקרים. כעת מתגבר הויכוח האם דיאטת פליאו היא באמת בריאותית או לא, ולכן ברצוני לשפוך מעט אור על שיטת אכילה זו. אני רואה לנכון להגיב, שכן רבים בתקשורת מתארים את ההמלצות שלי כפליאו, מה שהן לא. הערת גיא: כנ"ל. אני מוצא לנכון להשתמש בניתוח של דר' מרקולה, שבין חסידיו הבלתי-מושבעים אני נמנה, בכדי להדגיש בפני קוראיי את הדומה והשונה בין תזונת אומגה (שבעצמה די דומה לתזונה המומלצת ע"י מרקולה, אם כי לא לחלוטין) לבין תזונת פליאו המפורסמת שלעיתים מזוהה עם תזונת אומגה. מהי תזונת פליאו? בניגוד לתזונה המודרנית המתועשת, האדם הקדמון בתזונה הפלאוליתית, לפני הרבה אלפי שנים, ניזון בעיקר ירקות, פירות, אגוזים, שורשים ובשר שידם היתה משגת. על פי ממצאים מדעיים אותה תזונה פלאוליטית, אותה מבקשים לשחזר תומכי הדיאטה הזו נשענת על בשר רזה, כולל ביזון ויען ואיברים פנימיים, מאכלי ים, פירות טריים וירקות לא עמילניים- למרבה הצער תזונה רחוקה מאוד מהתזונה המתועשת האמריקאית הממוצעת. עקרונות אלה הוחלפו כיום בסוכר מזוקק, סוכר פירות, סירופ תירס, דגנים, לחמים, תפוחי אדמה ומוצרי חלב מפוסטר. רוב האמריקאים אוכלים מגוון צר מאוד של ירקות ופירות ובכמות הרבה יותר קטנה מזו שאכלו אבותינו. הכוח האמיתי של "תזונת הקדמונים" הוא למעשה ב"נירמול" המערכת שלנו. ע"י אכילה של המזונות המותאמים לתורשה הגנטית של בני האדם נמנע את רוב המחלות הקשורות לתזונה המודרנית, שרבים מדי עדיין מאמינים שהגורמים להן הם ב"גנים גרועים". מה אומרים המבקרים של תזונת הפליאו? קשה להתווכח עם הצורך להחליף את המזון המודרני המתועש במזון מלא מהטבע. אך המבקרים טוענים שתזונת פליאו היא קיצונית מדי ומסוכנת משום שהיא מונעת אכילה של מזונות מסוימים שעלולים להיות חסרים, ובכל מקרה אינה ריאלית ליישום עבור האמריקאי הממוצע. בדירוג ה"דיאטה הטובה ביותר" לשנת 2014, מגזין U.S. News & World Report דירגה את הפליאו במקום האחד לפני האחרון. הביקורת לעניין הקיצוניות סובבת בעיקר סביב האיסור על דגנים ומוצרי חלב. אך האיסור על דגנים הוא דווקא מה שהופך את הדיאטה הזו לבריאה הרבה יותר מסגנונות התזונה הנפוצות. ביקורת נוספת נשמעת סביב מיעוט מחקרים אך בפועל נעשו מעט ניסויים אשר הראו תוצאות לטובת הפליאו. בנוסף, האמירה שהדיאטה אינה ריאלית ליישום אינה אמיתית שכן כיום ניתן להשיג כל דבר בסופרמרקט, צריך רק לבחור מה כן ומה לא. אפילו שכמעט כל מה שנקנה בסופר עבר את התעשייה החקלאית המודרנית וכבר מזמן אינו המזון המקורי אכל איש המערות, עדיין אפשר לעמוד בכללי הפליאו בעזרת המצרכים הקיימים. דיאטת פליאו עלולה להיות בעייתי לאנשים מסוימים על אף שפליאו בריאה הרבה יותר מהדיאטה האמריקאית הממוצעת עדיין יש בה אי דיוקים. לדעתי יש בה יותר מדי חלבון שמהווה תחליף בריא לפחמימות, אך לדעתי בפליאו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף באמת צריך. ספורטאים אגרסיבים ונשים בהריון אכן זקוקים ליותר חלבון, אך בממוצע מדובר בכמות גדולה מדי של חלבון. יש הטוענים שבפליאו יש מעט מדי פחמימות. באופן כללי למי שרגיל לצרוך הרבה פחמימות הורדה רק תועיל. יחד עם זאת למי שרגיל לאורך זמן לאכול מעט פחמימות, כמו בפליאו, גופו יצטרך להסתגל למחסור בגלוקוז, מה שעלול להוביל לשינויים הורמונליים שיזיקו לשומנים בדם. יש הטוענים כי אין דבר כזה אכילת מעט מדי גלוקוז שכן במקרה של מחסור הגוף ייצר גלוקוז מחלבון. אחרים טוענים שמצב זה עלול להיות מסוכן לבריאות. אני ערכתי מחדש את עמדתי לגבי דיאטה דלת פחמימות לאורך זמן, וכעת אני מאמין שהדיאטה הבריאה ביותר עבור אדם הסובל מתנגודת אינסולין או לפטין היא דיאטה דלת-פחמימות, וצריכת חלבון דלה עד מתונה וצריכה מרובה של שומן איכותי. ברגע שתנגודת האינסולין נפתרת זה עדיין מועיל לשמור על דיאטה דלת פחמימות. ברגע שהמשקל, לחץ הדם, רמת הסוכר והכולסטרול מתאזנים אפשר להגביר את צריכת הפחמימות. באופן אישי אני כיום צורך כמה מנות של פרי ביום ועדיין משקלי, לחץ הדם שלי, רמת הסוכר והכולסטרול שלי מעולים. האם דיאטת פליאו מכילה יותר מדי חלבון ומעט מדי שומן? כאשר מתמודדים עם תנגודת אינסולין/לפטין, לדעתי רצוי להוריד פחמימות ולהחליפן בשומן בריא. החלפת פחמימות בחלבונים עלולה לגרום לאתגרים בריאותיים שווי ערך לאכילת יותר מדי דגנים וסוכר. בפליאו אוכלים בערך 38 אחוז מהקלוריות כחלבונים ו 39 אחוז כשומן, מה שעלול להיות יותר מדי חלבון ולא מספיק שומן בשביל בריאות אופטימלית. צריכה מוגברת של חלבון עשויה להעלות את מסת השריר אך עלולה בסופו של דבר להעלות את הסיכון לסרטן, ע"י הפעלת ה mTOR. כאשר מפחיתים צריכת חלבון יש צורך להחליף את הקלוריות הללו בקלוריות ממקור אחר, והמפתח הוא להחליפן בקלורות משומן באיכות-גבוהה, כגון אבוקדו, חמאה, שמן קוקוס, אגוזים וביצים (גיא: ושמן זית, משום מה מרקולה שכח אותו). האופציה הבריאה ביותר היא להבטיח שהפחמימות מגיעות מירקות טריים אורגנים, לאכול כמות מוגבלת של חלבון איכותי ולאכול בעיקר שומן איכותי. תלוי בסוג הפחמימות (הרבה או מעט סיבים), רוב האנשים זקוקים ל 50-75 אחוז שומן מסך הקלוריות בתזונה שלהם ולפעמים אפילו יותר, על מנת להשיג בריאות טובה. הדומה בין תזונת מרקולה (ותזונת אומגה) לתזונת פליאו: • המנעות מסוכר ודגנים • אכילת הרבה ירקות טריים • התמקדות במציאת אוכל באיכות גבוהה, ממקור נטול רעלים השונה בין תזונת מרקולה (ואומגה) לתזונת פליאו: • במרקולה פחות חלבון ויותר שומן איכותי • במרקולה מוצרי חלב מותרים, בעיקר מוצרים לא מפוסטרים. • במרקולה מאכלי ים יש לאכול בזהירות- בגלל הזיהום במי הים (הערה: שמן דגים הוא נקי מזיהום ימי בזכות תהליך הזיקוק של השמן). • ירקות מותססים- לשיפור פלורת המעיים. לפי מרקולה רבע עד חצי כוס ירק מותסס בכל ארוחה, אם כי זהו אתגר שיש לשאוף אליו לאט ולהרגיל את הבטן. • צום לסירוגין- גם בפליאו ממליצים על צום אך לא מספיק מדגישים את חשיבותו. צום לסרוגין פירושו אכילה במהלך שעות מוגבלות בכל יום (לדוגמה בין 11:00 ל 19:00), והוא אחד הכלים החזקים ביותר למניעת השמנת יתר ומחלות כרוניות. כל מי שנכלל ב 85 אחוזי האוכלוסיה הסובלים מתנגודת אינסולין צום לסירוגין הוא המלצה חמה. גיא: ההבדל בין תזונת מרקולה לתזונת אומגה: ההבדל העיקרי הוא שבתזונת אומגה מתמקדים במזון איכותי, אך לא מתעקשים על ירקות ופירות אורגנים. לדעתי איכות הירקות והפירות בישראל היא טובה מאד. אין בישראל מזונות מהונדסים גנטית GMO (מלבד אולי שמן קנולה ושמן סויה שבמילא אינני ממליץ עליהם) והפיקוח של משרד החקלאות על מוצרי החקלאות הוא פיקוח טוב. גם מוצרי הבשר בישראל בדרך כלל טובים מלבד בעיית האומגה 6 לעומת אומגה 3 בגלל תזונת בעלי החיים הגדלים כולם על תערובת דגנים (נכון לגבי עגלי בשר, דגי בריכות ותרנגולות כולל תרנגולות חופש אם מאכילים אותן דגנים). על המחסור באומגה 3 בבשר ניתן להתגבר בקלות על ידי תיסוף שמן דגים.

התזונה הפליאוליתית (בקיצור "פליאו") היא גישה תזונתית שממליצה לאכול כפי שאכלו בני האדם הקדמונים, הידועים כציידים-לקטים. הרציונל מאחורי התזונה: מליוני שנים של אבולוציה עיצבו אותנו גנטית לאכול מזונות מסויימים, ואלה המזונות שתורמים לנו הכי הרבה מבחינה תזונתית ובריאותית. לפי תאוריה זו, ככל שנסטה מהתפריט המקורי של הגזע האנושי נהיה פחות בריאים. תזונת אומגה עליה אנו ממליצים כבר שנים מתבססת בדיוק על העקרונות הללו בתוספת שמן דגים. מה מייחד את ההומו-ספיאנס? צמיחת המוח ולא צמיחת הגוף הגוף=חלבון, המוח=שומן. איזה שומן? אומגה 3 על כך ועוד במצגת

מצגת המסבירה את הטעויות בתזונה המערבית:

• המחסור באומגה 3
• עודף באומגה 6
• עודף סוכר ועמילן
• כיצד ניתן לחיות ללא תרופות על ידי תזונה נכונה

האם שוקולד וקקאו בריאים? בעשור האחרון התפרסם רבות על האפקט הבריאותי של השוקולד. המאמר המצורף מסכם את עשר שנות המחקר ומנסה לצאת במסקנות. אז האם שוקולד בריא? לגבי שוקולד מריר כהה עשיר התשובה כנראה חיובית. המרכיבים החיוביים בשוקולד מריר כהה הם מוצקי הקקאו המכילים פולי פנולים שהם אנטיאוקסידנטים יעילים, וחמאת הקקאו. ההשפעות החיוביות שנבדקו והוכחו הן שיפור במדדי הסיכון למחלות לב בכל הקשור לעומס מחמצן ושיפור מדד כיווץ כלי הדם המושפע מניטריק אוקסיד וכמו כן הפחתה ברמת הקרישה של הדם הקשורה בסיכון לשבץ. לגבי שוקולד חלב עדיין לא ברור. כמרכיבים שליליים בשוקולד חלב נמנים הסוכר והשומן הצמחי שבו, במידה וקיים, ביחוד במוצרי שוקולד פרווה. המחקר מסכם כי נדרשים מחקרים נוספים ביחוד לגבי שוקולד חלב המהווה עדיין את המקור העיקרי לצריכת שוקולד בעולם המערבי. תקציר ותרגום ע"י אומגה 3 גליל למאמר המלא

Read Full Text

Review Article

Cocoa and health: a decade of research

Karen A. Cooper1, Jennifer L. Donovan2, Andrew L. Waterhouse3 and Gary Williamson1* 1Nestle´ Research Center, Vers-Chez-les-Blanc, PO Box 44, CH-1000 Lausanne 26, Switzerland 2Department of Psychiatry and Behavioural Sciences, Medical University of South Carolina, Charleston, SC 29425, USA 3Department of Viticulture & Enology, University of California, Davis, CA 95616, USA (Received 5 December 2006 – Revised 29 May 2007 – Accepted 31 May 2007)

It has been over 10 years since the first mention in a medical journal about cocoa and chocolate as potential sources of antioxidants for health.

During this time, cocoa has been found to improve antioxidant status, reduce inflammation and correlate with reduced heart disease risk; with these results, and its popularity, it has received wide coverage in the press

However, after 10 years of research, what is known about the potential health benefits of cocoa and what are the important next steps in understanding this decadent source of antioxidants?

Cocoa: Chocolate: Health: Polyphenols: Antioxident

תוצאות המחקר אינן תואמות את הנחת המחקר שיש קשר ישיר בין צריכת שומן כללית או צריכת שומן מסוגים שונים לבין סיכון לסרטן הלבלב. צריכה גבוהה שומן רווי קורלטיבית לירידה משמעותית בשכיחות סרטן הלבלב. איזו הפתעה… מחקר: צריכת שומן והסיכון לסרטן הלבלב, וכן סרטן הערמונית, הריאות, המעי הגס והשחלות מטרה: להעריך את הסיכון שבצריכת שומן לחלות בסרטן הלבלב. תוצאות: לאחר כשמונה וחצי שנים ומעל 400 נחקרים חולי סרטן, נצפה קשר סטטיסטי הפוך בין צריכת שומן רווי לסיכון לסרטן הלבלב. מסקנות החוקרים: תוצאות המחקר אינן תואמות את הנחת המחקר שיש קשר ישיר בין צריכת שומן כללית או צריכת שומן מסוגים שונים לבין סיכון לסרטן הלבלב, אך הקשר נחלש במקרים שבהם התיעוד היה קצר מועד יותר. שינויים תזונתיים הקשורים למחלות בלתי מאובחנות, יכולים להסביר את הקשר ההפוך בין צריכת שומן רווי להפחתה בסיכון לסרטן הלבלב. הממצאים אינם תומכים בקשר בין צריכת שומן לסיכון לסרטן הלבלב, במקום זאת את הקשר ההפוך שמצאנו ניתן להחליש ע"י הוצאה מהסטטיסטיקה את המקרים שהמעקב אחריהם היה קצר טווח. פרשנות של גיא: החוקרים ההמומים מנסים לחפש תרוצים מדוע צריכת שומן רווי גבוה קורלטיבית לירידה משמעותית מאד בשכיחות סרטן הלבלב. משעשע לראות איך הם מתחמקים מהמסקנה ששומן רווי זה בריא 🙂 ובמילים הכי פשוטות, מסקנות המחקר הזה, בניגוד מוחלט לציפיות, הן ששום סוג של שומן בשום כמות איננו מעלה את הסיכון לסרטן (לבלב במקרה זה אבל רלוונטי גם לסרטנים אחרים). יתרה מכך כנראה ששומן רווי בתזונה מוריד, משמעותית, את הסיכון לסרטן. למי שמתעצל לקרוא את כל המחקר המפורט, להלן המסקנות (הדגשות שלי). בברכה, גיא. תרגום ותקציר ע"י אומגה 3 גליל למאמר המלא

Read Full Text

a b s t r a c t

Purpose: Epidemiologic and experimental studies suggest that dietary fat intake may affect risk of pancreatic cancer, but published results are inconsistent.

Methods: We examined risk associations for specific types of dietary fat intakes and related food sources among 111,416 participants in the Prostate, Lung, Colorectal and Ovarian Cancer Screening Trial. We used Cox proportional hazards regression to examine associations between fat intake and pancreatic cancer risk.

Results: Over a mean 8.4 years of follow-up, 411 pancreatic cancer cases were identified. We observed an inverse association between saturated fat intake and pancreatic cancer risk (hazard ratio [HR], 0.64 comparing extreme quintiles; 95% confidence interval [CI], 0.46e0.88), but the association became weaker and nonsignificant when individuals with fewer than 4 years of follow-up were excluded to avoid possible reverse causation (HR, 0.88; 95% CI, 0.58e1.33). Total fat intake showed a similar pattern of association, whereas intakes of monounsaturated and polyunsaturated fats and fats from animal or plant sources showed no associations with risk.

Conclusions: These results do not support the hypothesis of increased pancreatic cancer risk with higher fat consumption overall or by specific fat type or source. Dietary changes owing to undetected disease may explain the observed inverse association with saturated fat.

In conclusion, our findings do not support a positive association between dietary fat intake and risk of pancreatic cancer. Instead we observed an inverse association that was attenuated with exclusion of cases with shorter term follow-up. Our results highlight the need to carefully examine possible reverse causation in studies of diet and pancreatic malignancy and the importance of basing conclusions on a body of evidence from studies with longer term follow-up.