ד"ר דן קרת על האבולוציה של אומגה 3 ונחיצותה בתזונה
ד"ר דן קרת, חבר טוב של אומגה 3 גליל כותב על התפתחות הצורך באומגה 3 לאורך ההיסטוריה ועונה על השאלה האם מדובר באופנה חולפת.
אומגה 3- אופנה זמנית או משהו שישאר איתנו לאורך זמן? / ד"ר דן קרת M.D., N.D.
התאור הקצר שיבוא בהמשך ינסה לשכנע אתכם שהשימוש באומגה 3 בהקשרים רפואיים אינו אופנה חולפת . נתחיל בהיסטוריה.
אבולוציה ארוכת שנים של הייצור האנושי, האדם הזקוף והחושב (שזה רובינו), התרחשה בסביבה שהכילה אומגה 3 בכמות גבוהה יחסית לכמות שזמינה לאדם המערבי הממוצע החי היום.
האומגה 3 של הציידים והלקטים הגיעה מירקות, אגוזים ומבשר בעלי חיים שהם צדו. אותם בעלי חיים ניזונו מעשב ולא מדגנים עשירים באומגה 6, ולכן מעט השומן שהיה בגופן, היה עשיר יחסית באומגה 3.
עם ביות בעלי החיים והפיכתם למקור קבוע של חלבון ושומן (ולא ריגעי כפי שקורה כאשר הורגים את החיה) , עדיין בעלי החיים שבייתנו ניזונו מעשב, ולכן בשרן, חלבן וביציהן הכילו כמות נכבדה של אומגה 3.
זה היה נכון עד המאה העשרים, ובעיקר עד המחצית השנייה של המאה העשרים, שאז תזונת בעלי החיים השתנתה לבלי הכר, ודגנים עשירים באומגה 6 הפכו למזונם העיקרי.
כמובן שאם אבותינו ניזונו מדגים הניזונים גם הם מירק וייצורי ים זעירים (בצורת פלנקטון), הם המשיכו לזכות בכמות נכבדה של אומגה 3.
קרוב לודאי שאותו תהליך אבולוציוני גרם לכך שאומגה 3 הפכה לחומצת שומן חיונית, כלומר כזו שחייבים לקבל מבחוץ. בעבר, לא היה קושי לקבל אומגה 3 מבחוץ, שאם לא, האבולוציה היתה מוצאת פתרון אחר, יעיל יותר.
היום קשה יותר לקבל אומגה 3 מבחוץ, אך הצורך בה לא עומד להשתנות. האבולוציה אינה אופנה חולפת.
יתכן שבעוד 50,000 שנה מוחינו וגופינו יתפקדו טוב יותר על שומן רווי או על חומצות שומן מסוג אומגה 6, אך עד אז מוחינו וגופינו ימשיכו "לזעוק" לאומגה 3 מפני שזה מה שהם הורגלו לקבל כדי לתפקד באופן אופטימלי.
עם הידע שיש לנו היום לגבי מזונות המכילים אומגה 3 וזמינות הקפסולות למיניהן, ניתן גם היום לספק לעצמנו את החומר החיוני הזה כדי שהמוח ומערכת העצבים יתפתחו ויתפקדו כמו שצריך, למנוע מצבי דלקת ומחלות אוטו-אימוניות, לשמור על דם בעל קרישה נאותה (כדי שלא נפתח קרישי דם שיביאו עלינו התקפי לב ושבץ מוחי) ולשמר עוד תהליכים פיזיולוגיים חשובים אחרים.
עמים שמצאו פתרונות טובים למקורות של אומגה 3 , השיגו תוחלת חיים ובריאות טובים מאיתנו, בני חברות השפע המערביות, הצורכים עודפים של חומצות שומן רוויות ומסוג אומגה 6.
דוגמאות לכך הם היפנים (שם היחס בין אומגה 6 לאומגה 3 הרבה יותר מוצלח מאשר בארץ או בארה"ב), תושבי כרתים של אמצע המאה הקודמת (המקור לתזונה ים תיכונית) , תושבי מרכז סרדיניה ותושבי העמקים האלפיניים, שניזונו ממעט בעלי חיים ומוצריהם, אך בעלי חיים אלה ניזונו מעשב.
כדי שחומצות השומן מסוג אומגה 3 יקבלו עדיפות במעטפות התאים שלכם ובציפוי של העצבים שלכם, כדאי להקטין את התחרות ולהקטין צריכת שמנים עשירים בחומצות שומן מסוג אומגה 6 (שמן תירס, חמניות, חריע, סויה ושומשום) ושומן טרנס המופיע במזונות מעובדים ומתועשים.
הצלחתי לשכנע מבלי לייגע?
ד"ר דן קרת
[email protected]