קטגוריה: סכרת

מחקר מפינלנד המראה בבירור שאומגה 3 גבוהה בדם מגינה בפני סכרת סוג 2 מתוך מגזין Diabetes care ינואר 2014 | תרגום, תקציר ופרשנות ע"י אומגה 3 גליל למאמר המקורי > מבנה המחקר: מחקר זה בדק את הקשר בין אומגה 3 מדגים (EPA, DHA), אומגה 3 צמחית (ALA) ורמות הכספית בגוף לבין הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 בגילאי ביניים ומעלה, על גברים פיניים. נלקחו בחשבון ארבעה מדדים והשפעתם על הסיכון לסוכרת סוג 2: • כמה דגים אכל האדם במהלך המחקר (משם קיוו להסיק מה רמת ה EPA ו DHA בגופו וציפו לראות קורלציה בין כמות דגים שנאכלה לרמת ה EPA DHA בדם) • כמה מזונות מן הצומח המכילים אומגה 3 אכל האדם במהלך המחקר (משם קיוו להסיק מהי רמת ה ALA בגופו וציפו לקורלציה) • מהי רמת הכספית בגופו (רמת הכספית עולה מאכילת דגים, והחוקרים חשדו כי רמת כספית גבוהה עלולה להיות גורם מבטל להשפעתה הטובה של אומגה 3 על הסיכון לסוכרת סוג 2) • רמת אומגה 3 בדם (מכל הסוגים). התוצאה: במהלך תקופה ממוצעת של כ-20 שנים, 422 מתוך 2212 גברים פיתחו סוכרת סוג 2. גברים שבדמם נמצא ריכוז גבוהה ביותר של כל חומצות השומן אומגה 3 (EPA, DHA, DPA) היו בסיכון נמוך ב 33% לחלות בסוכרת סוג 2 מאשר אלו עם רמה נמוכה של אומגה 3 בדם. לא נמצא קשר סטטיסטי בין הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 לבין צריכה במזון של ALA, אכילת דגים או כספית בשיער. מסקנות: החוקרים הסיקו שרמת הסיכון לסוכרת סוג 2 לא קשורה לרמת אכילת הדגים המדווחת על ידי הנחקרים, אלא רק לרמת EPA ו DHA שנמדדה בדם. מסקנתם היא שרק מדד מדויק של צריכת EPA ו DHA יכול לנבא סיכון לחלות בסוכרת סוג 2. דיווח עצמאי של הנבדקים לגבי תזונתם אינו מדד מהימן או מפני שהדיווח אינו מדויק או מפני שלא ידוע בדיוק אילו דגים אכלו, ובכל מקרה אין אפשרות למדוד זאת. אמנם נמצאה קורלציה בין הפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 לבין אכילת דגים אך קורלציה זו היתה חלשה יחסית ולא הגיעה למובהקות. הבהרות: החוקרים מסבירים את הפער הגדול בין האפקטיביות של רמת אומגה 3 בדם לחוסר האפקטיביות (לכאורה) של אכילת דגים לנבא סיכון לסוכרת סוג 2, בכך ששאלוני תזונה אינם מקור מהימן למידע לגבי הצריכה בפועל של אומגה 3. הסבר נוסף שלי- יתכן שחוסר ההתאמה בין רמת אומגה 3 בדם לבין רמת אכילת דגים נובע מההבדלים בעומס המחמצן בין אנשים שונים. אנשים בעלי עומס מחמצן גבוה רמת האומגה 3 אצלם תהיה נמוכה יותר עקב חימצון במערכת הדם מה שגורם לאבדן הזהות של המולקולה כאומגה 3 (אומגה 3 מחומצנת איננה נמדדת יותר כאומגה 3). בכל מקרה מה שהוכח בצורה מובהקת מאד הוא שרמה גבוה של אומגה 3 בדם היא גורם מגן בפני סכרת סוג 2. איך לשמור על רמה גבוהה של אומגה 3 בדם? ההמלצה שלי היא לצרוך שמן דגים ביחד עם ויטמין E (כפי שהוכח במחקרים אחרים). בברכה, גיא

Read Full Text

Serum Omega-3 Polyunsaturated Fatty Acids and Risk of Incident Type 2 Diabetes in Men: The Kuopio Ischaemic Heart Disease Risk Factor Study Short title: Serum omega-3 PUFA and risk of type 2 diabetes Jyrki K Virtanen, PhD;1 Jaakko Mursu, PhD;1 Sari Voutilainen,1 PhD; Matti Uusitupa, MD, PhD;1,2 Tomi-Pekka Tuomainen, MD, PhD1 1From the University of Eastern Finland, Institute of Public Health and Clinical Nutrition, Kuopio, Finland; 2Research Unit, Kuopio University Hospital, Kuopio, Finland. Corresponding author: Jyrki K Virtanen, [email protected]

ABSTRACT OBJECTIVE—The relationship between fish or omega-3 polyunsaturated fatty acids (PUFA) and type 2 diabetes is inconclusive. Even contaminants in fish, such as mercury, may modify the effects. We investigated the associations between serum omega-3 PUFAs eicosapentaenoic acid (EPA), docosapentaenoic acid (DPA), docosahexaenoic acid (DHA) and alpha-linolenic acid (ALA), hair mercury and risk of incident type 2 diabetes in middleaged and older Finnish men.

RESEARCH DESIGN AND METHODS—A total of 2212 men from the prospective, population-based Kuopio Ischaemic Heart Disease Risk Factor study, aged 42-60 years and free of type 2 diabetes at baseline in 1984-1989, were investigated. Serum PUFA and hair mercury were used as biomarkers for exposure. Dietary intakes were assessed with 4-day food recording. Type 2 diabetes was assessed by self-administered questionnaires, fasting and 2-h oral glucose tolerance test blood glucose measurement at re-examination rounds 4, 11 and 20 years after the baseline, and by record linkage to hospital discharge registry and reimbursement register on diabetes medication expenses. Cox proportional hazards models were used to analyze associations.

RESULTS—During the average follow-up of 19.3 years, 422 men developed type 2 diabetes. Men in the highest vs. the lowest serum EPA+DPA+DHA quartile had 33% lower multivariate-adjusted risk for type 2 diabetes (95% CI 13-49%, P-trend 0.01). No statistically significant associations were observed with serum or dietary ALA, dietary fish or EPA+DHA, or hair mercury.

CONCLUSIONS—Serum long-chain omega-3 PUFA concentration, an objective biomarker for fish intake, was associated with long-term lower risk of type 2 diabetes.

מחקר חדש מגלה כי רמה גבוהה של חומצות שומן אומגה 3 רב-בלתי רוויות – סימן לצריכת דגים – מלווה בסיכון נמוך יותר ב-33% לפתח סוכרת. להלן הסבר של גיא- איך זה יכול להיות? לתרגום המחקר בפורטל דוקטורס, פברואר 2014 > למאמר המקורי > ההסבר לכך שאומגה 3 גבוהה מורידה את הסיכון לסכרת טמון בהשפעה של DHA על מעביר הגלוקוז בממברנת התא Glucose Transporter 4 הידוע בקיצור בשם GLUT4. העברת הגלוקוזה מהדם לתוך התאים מתבצעת דרך שער 4GLUT בהשפעת אינסולין. המושג תנגודת אינסולין או סכרת סוג 2 מבטא חוסר תגובה או חוסר פתיחה של 4GLUT לאינסולין. ידוע כי רגישותו של השער 4GLUT לאינסולין עולה ככל שרמת האומגה 3 בממברנות גבוה יותר. מכאן ברור מדוע עליה ברמת האומגה 3 בדם כלומר בגוף מורידה את הסיכון לסכרת סוג 2. ממצא נוסף אשר היה בדיון בשנים האחרונות הוא הצורך בתיסוף ויטמין E. סכרת סוג 2 במקרים רבים הינה חלק מהסינדרום המטבולי המלווה בעומס מחמצן גבוה במיוחד. במצב כזה כדי שהאומגה 3 תשרוד את המעבר בדם ותוטמע בתאים יש צורך בצריכת כמות גדולה במיוחד של ויטמין E. חולי סכרת סוג 2 שיצרכו אומגה 3 מדגים או משמן דגים ולא יצרכו כמות גדולה במיוחד של ויטמין E (מצמחים- שקדים אגוזים זרעים עלים ירוקים) או כתוסף תזונה לא יהנו משיפור ברגישות לאינסולין הצפוי. למאמרים נוספים בנושא סכרת >

מחקר המראה כי במצב של הסינדרום המטבולי הכולל סכרת והשמנת יתר, גם תיסוף נוגדי חימצון וגם תיסוף אומגה 3 יעילים כטיפול. ממחקרים קודמים ידוע לנו שתיסוף של אומגה 3 ללא נוגדי חימצון מביא פחות תועלת ולעיתים לא מביא תועלת כלל בסכרת סוג 2. ההסבר לכך שאומגה 3 עוזרת הוא בהגדלת הרגישות לאינסולין של קולטן GLUT4 בממברנת התא האחראי על הסעת גלוקוזה מהדם לתוך התאים. ההסבר לתועלת של נוגדי חימצון וביחוד ויטמין E הוא בהורדת העומס המחמצן והפחתת הדלקת הכרונית המצויה בסינדרום המטבולי ובסכרת סוג 2. בנוסף לכך נוכחות של ויטמין E בדם היא תנאי לפעילות האומגה 3 להגברת הרגישות לאינסולין, אחרת העומס המחמצן הגבוה הקיים בסכרת סוג 2 גורם לחימצון האומגה 3 וביטול יכולתה לפעול. מחקר על השפעות השוואתיות של אנטיאוקסידנטים ואומגה 3 על רגישות לאינסולין בסכרת סוג 2 מטרות: מחקר זה נועד להעריך את השפעת האנטיאוקסידנטים (נוגדי חימצון): חומצה אלפא ליפואית (ALA), חומצת שומן אומגה 3 וויטמין E, על פרמטרים של רגישות לאינסולין, עומס מחמצן, מטבוליזם ליפידי ושליטה גליקמית בחולים בסכרת סוג 2. שיטה: מחקר כפול סמיות מבוקר פלצבו. מאה וארבעה פציינטים עם סכרת סוג 2 עם תנגודת אינסולין גויסו למחקר. ניתנו להם ALA, אומגה 3, ויטמין E או פלצבו. נמדדו משקלם, BMI והיקף המתניים. תנגודת האינסולין חושבה על בסיס אינדקס ה BMI והיקף המתניים. לכל נבדק ניתנו 6 קפסולות ביום של שמן דגים בהרכב 180 EPA ו-120 DHA, סה"כ 300 מ"ג לקפסולה ו-1.8 גרם ביום. המינון לא התחשב במשקלם של הנבדקים (גיא: טעות בתכנון הניסוי הגורם לפחות מובהקות בתוצאות). יחס EPA ל DHA 2:3 לטובת EPA (גיא: בתחום היחס המומלץ על ידנו). לכל נבדק בקבוצת ויטמין E ניתנו 400 יב"ל בצורת ויטמין 400E. משך המחקר היה 90 יום (בלבד). תוצאות: בניתוח התוך-קבוצתי של נקודת ההתחלה לעומת נקודת סוף תקופת הטיפול, הבחנו בהפחתה משמעותית של BMI, היקף המתניים והכולסטרול הכללי בשלושת קבוצות הטיפול. בניתוח הבין-קבוצתי בנקודת סוף תקופת הטיפול, ALA, אומגה 3 וויטמין E הראו שיפור משמעותי בכולסטרול הכללי בהשוואה לפלצבו, וויטמין E הראה את השיפור המקסימלי. גיא: בגוף המחקר מפורטים פרטים נוספים רבים, להלן תמציתם: בקבוצת האומגה 3 חלה הטבה משמעותית הן של רמת הגלוקוזה לאחר צום (ירידה מ-149 ל-139) והן של רמת המגלובין A1c המביא לידי ביטוי את רמת הסוכר ארוכת הטווח אשר ירדה מ-11.36 ל-9.53 (נורמלי זה פחות מ 6.0). אלו הטבות מאד משמעותיות בהתחשב בזמן המועט ואי טיפול תזונתי משלים. באותו זמן חלה הטבה פחות משמעותית בקבוצת ויטמין E וקבוצת ALA. בקבוצת הבקרה חלה הרעה משמעותית בגלוקוזה בצום וללא שינוי בהמוגלובין A1c. יש לשער ששילוב של ויטמין E עם אומגה 3 במינון גבוה יותר למשך זמן ארוך יותר היה משפר בצורה משמעותית עוד יותר את מצב הסכרת והשמנת היתר. מסקנות: ALA, אומגה 3 וויטמין E הראו שיפור ברגישות לאינסולין. מאחר שהם נבדלים זה מזה בשיפור פרמטרים שונים, כל השלושה יכולים לשמש כתוספת לטיפול בפציינטים החולים בסכרת סוג 2 כדי לשפר את הרגישות לאינסולין והמטבוליזם הליפידי. ניתוח של גיא: מחקר זה מראה כי במצב של הסינדרום המטבולי הכולל סכרת והשמנת יתר, גם תיסוף נוגדי חימצון וגם תיסוף אומגה 3 יעילים כטיפול. ממחקרים קודמים ידוע לנו שתיסוף של אומגה 3 ללא נוגדי חימצון מביא פחות תועלת ולעיתים לא מביא תועלת כלל בסכרת סוג 2. ההסבר לכך שאומגה 3 עוזרת הוא בהגדלת הרגישות לאינסולין של קולטן GLUT4 בממברנת התא האחראי על הסעת גלוקוזה מהדם לתוך התאים. ההסבר לתועלת של נוגדי חימצון וביחוד ויטמין E הוא בהורדת העומס המחמצן והפחתת הדלקת הכרונית המצויה בסינדרום המטבולי ובסכרת סוג 2. בנוסף לכך נוכחות של ויטמין E בדם היא תנאי לפעילות האומגה 3 להגברת הרגישות לאינסולין, אחרת העומס המחמצן הגבוה הקיים בסכרת סוג 2 גורם לחימצון האומגה 3 וביטול יכולתה לפעול. ממצאים אלו מחזקים את המלצתנו הברורה לכך שבטיפול תזונתי בסכרת סוג 2 יש לתת מינון גבוה של שמן דגים ביחד עם מינון גבוה יחסית של ויטמין E. תקציר ותרגום ע"י אומגה 3 גליל למאמר המלא

Read Full Text

DOI: 10.7860/JCDR/2012/4464.2535

Journal of Clinical and Diagnostic Research. 2012 November, Vol-6(9): 1469-1473

Study of Comparative Effects of Antioxidants on Insulin Sensitivity in Type 2 Diabetes Mellitus

A.S. Udupa, P.S. Nahar, S.H. Shah, M.J. Kshirsagar, B.B. Ghongane

ABSTRACT

Objectives: This study intended to assess the effects of the antioxidants; Alpha Lipoic Acid (ALA), omega 3 fatty acids and vitamin E on the parameters of insulin sensitivity, oxidative stress, lipid metabolism and glycaemic control in patients of type 2 diabetes mellitus.

Methods: This was a prospective, randomized, double blind, placebo controlled, single centred study. One hundred four patients with type 2 diabetes mellitus with insulin resistance were recruited for the study. They were given ALA, omega 3 fatty acids, vitamin E or placebo. Their weight, Body Mass Index (BMI) and Waist circumference were measured. The investigations which were fasting glucose and fasting total cholesterol. The insulin resistance was calculated on the basis of the BMI and the waist circumference.

Results: In the intra group analysis at the baseline (V1) vs at the end of the treatment period (V5), we observed a significant decrease in the BMI, waist circumference and the total cholesterol in the three treatment groups. In the intergroup analysis at V5, ALA, omega 3 fatty acids and vitamin E showed a significant improvement in the total cholesterol as compared to the placebo and vitamin E showed the maximum improvement.

Conclusion: ALA, omega 3 fatty acids and vitamin E showed the improvement in insulin sensitivity. Since they differ in improving different parameters all of these three can be used as an add on therapy in patients with type 2 diabetes mellitus to improve their insulin sensitivity and lipid metabolism.

על פי מחקרים עדכנים מ 5 השנים האחרונות פרוקטוז, סוכר פירות, הוא סוכר מזיק מאד. הנזק הוא קודם כל בצורת תוסף מזון המוסף למשקאות ומזונות ממותקים ומסומן כ HFCS אבל גם בצורת פירות, ביחוד שהפירות המודרניים הונדסו לתכולת סוכר גבוהה יותר על מנת להגביר את צריכתם. בפירות ישנם גם הרבה אנטיאוקסיטדנטים וויטמינים אך התועלת שבהם אובדת כאשר צורכים עודף של פירות. מצורפת טבלה פשוטה עם רשימת הפירות הנפוצים ותכולת הפרוקטוז שלהם. ככלל מומלץ לצרוך לא יותר מ 25 גרם פרוקטוז מכל המקורות ביום כדי למנוע את נזקי סוכר הפירות. למי שנמצא בקבוצת סיכון, כלומר סובל מסוכרתיות יתר, סכרת סוג 2 או השמנת יתר מומלץ לא לעבור 15 גרם פרוקטוז ביום. שימו לב לתכולת הפרוקטוז העצומה של פירות מיובשים וביחוד משמשים, דבלים ותמרים. להדפיס ולשמור על המקרר…. Are fruits good or bad for you? Fructose

מחקר יפני מצא שצריכת אורז מלא עדיפה על אורז לבן מבחינת כל הפרמטרים של הסינדרום המטבלוי- סכרת השמנת יתר ומחלות לב. מסקנת החוקרים היא שצריכת אורז מלא עשויה להיות מועילה, חלקית בשל הפחתת התגובה הגליקמית, ועשוי להגן על תפקוד התאים האנדותלים לאחר הארוחה אצל חולי סכרת. השפעה של דיאטת אורז מלא על השמנת יתר ותפקוד תאי האנדותל אצל סכרתיים. מחקר של מחלקת הרפואה הקרדיו-סוכרתית, אוניברסיטת טוקושימה, ביה"ס למדעי הרפואה, יפן. תוקצר ותורגם ע"י אומגה 3 גליל אורז מלא (אורז חום) ואורז לבן מייצרים תגובה גליקמית שונה וצריכתם עשויה להשפיע על ההתנהלות התזונתית בהשמנת יתר. במחקר הנוכחי, הוערכה השפעתם של אורז מלא ואורז לבן על חלוקת שומן הבטן, פרמטרים מטבולים (תגובות גליקמיות) והתפקוד של תאי האנדותל (גיא: תאי האנדותל הם התאים המצפים את כלי הדם ודרכם מתבצע מעבר של חומרי מזון מהדם לתאי הגוף, תפקוד תקין שלהם חיוני למניעת סכרת), בהשוואה בין אנשים סכרתיים ושאינם סכרתיים. במחקר הראשון נבדקו פרמטרים אלה לאחר אכילה ועיכול של אורז לבן לעומת אורז מלא, אצל מתנדבים גברים עם ובלי סכרת. בשתי הקבוצות העליה בגלוקוז ואינסולין היתה נמוכה יותר אחרי אכילת אורז מלא מאשר אורז לבן. במחקר השני נבדקו שתי קבוצות רנדומליות של גברים סכרתיים שנבדלו בצריכת האורז שלהם. הפרמטרים תלויי משקל פחתו לאחר שמונה שבועות של אכיל אורז מלא, אך חזרו לנקודת ההתחלה לאחר תקופה של אכילת אורז לבן. תנגודת אינסולין וכולסטרול כללי ו-LDL פחתו לאחר תקופה של אכילת אורז מלא. מסקנת החוקרים היא שצריכת אורז מלא עשויה להיות מועילה, חלקית בשל הפחתת התגובה הגליקמית, ועשוי להגן על תפקוד התאים האנדותלים לאחר הארוחה אצל חולי סכרת. מסקנות שלנו- צריכת אורז מלא עדיפה על פני אורז לבן מבחינת כל הפרמטרים של הסינדרום המטבלוי- סכרת השמנת יתר ומחלות לב. החשש מאורז מלא בגלל הצטברות לכאורה של מתכות ורעלנים בקליפה איננו חמור יותר מהחשש מסכרת שהוא חשש משמעותי ביותר למי שצורך הרבה סוכר ועמילן.רמת המתכות והרעלנים בקליפה של כל צמח תלויה ברמת הזיהום באדמה ובמים בהם גדל הצמח ואינם תכונה אינהרנטית של אותו צמח. תקציר ותרגום ע"י אומגה 3 גליל.

Read Full Text

Effects of the brown rice diet on visceral obesity and endothelial function: the BRAVO study. Shimabukuro M, Higa M, Kinjo R, Yamakawa K, Tanaka H, Kozuka C, Yabiku K, Taira SI, Sata M, Masuzaki H.

Source

Department of Cardio-Diabetes Medicine, The University of Tokushima Graduate School of Health Biosciences, 3-18-15 Kuramoto, Tokushima 770-8503, Japan.

Abstract

Brown rice (BR) and white rice (WR) produce different glycaemic responses and their consumption may affect the dietary management of obesity. In the present study, the effects of BR and WR on abdominal fat distribution, metabolic parameters and endothelial function were evaluated in subjects with the metabolic syndrome in a randomised cross-over fashion. In study 1, acute postprandial metabolic parameters and flow- and nitroglycerine-mediated dilation (FMD and NMD) of the brachial artery were determined in male volunteers with or without the metabolic syndrome after ingestion of either BR or WR. The increases in glucose and insulin AUC were lower after ingestion of BR than after ingestion of WR (P= 0·041 and P= 0·045, respectively). FMD values were decreased 60 min after ingestion of WR (P= 0·037 v. baseline), but the decrease was protected after ingestion of BR. In study 2, a separate cohort of male volunteers (n 27) with the metabolic syndrome was randomised into two groups with different BR and WR consumption patterns. The values of weight-based parameters were decreased after consumption of BR for 8 weeks, but returned to baseline values after a WR consumption period. Insulin resistance and total cholesterol and LDL-cholesterol levels were reduced after consumption of BR. In conclusion, consumption of BR may be beneficial, partly owing to the lowering of glycaemic response, and may protect postprandial endothelial function in subjects with the metabolic syndrome. Long-term beneficial effects of BR on metabolic parameters and endothelial function were also observed.